מטילדה הייתה הציפור הצבעונית ביותר בעולם.

היא הייתה כל כך צבעונית שכל נוצה אצלה היתה בצבע אחר.

היא הייתה כל כך צבעונית שכל מחשבה שלה הייתה בצבע אחר.

היא הייתה כל כך צבעונית שכל רגש שלה היה בצבע אחר.

והיא גם הרגישה את כל הרגשות, המחשבות והצבעים שלה - בבת אחת.

לכן מטילדה הייתה גם הציפור המבולבלת ביותר בעולם.

כך למשל היא הייתה יכולה להתעורר על הענף שלה ולפנות לסנאי: דילגי דילגי דו! בוקר טוב! אני נורא שמחה הבוקר כי זה בוקר יפה אבל עצוב לי שזה לא יום ההולדת שלי ונחמד כל כך שזה קיץ וכל כך חבל שיבוא החורף ויהיה קר ואני מאוד רעבה ואיזה כיף יהיה לאכול ארוחת בוקר או שאולי אני אחזור לישון כי אני פתאום מאוד עייפה מותשת נמרצת ובא לי לקפוץ ולרוץ פתאום... דילגי דילגי  דו!

בשלב הזה הסנאי לרוב היה עובר לענף אחר ובהמשך גם דאג לעבור לעץ אחר, רחוק יותר. וכך גם הינשוף, הצופית, והדוכיפת וגם הזברה, הצבי ואפילו בת היענה ברחו ממנה. כי לדבר עם מטילדה היה נורא מתיש.

וכך, אף על פי שמטילדה הייתה הציפור הצבעונית ביותר בעולם וכשעמדה מול השמש כולם יכלו לראות את כל הצבעים שניתן לראות בעולם וגם את אלה שלא – היא הייתה הציפור הכי בודדה ביער.

בוקר אחד קמה מטילדה והרגישה תחושה מאוד מוזרה: היא הרגישה רק 3 רגשות יחד: היא הרגישה מאוד עצובה כי אף אחד לא מדבר איתה, הרגישה שנמאס לה להיות בודדה והרגישה שזה יום נפלא לשינויים! ובגלל שהרגישה רק 3 תחושות יחד, היא גם הצליחה לעשות משהו – היא פרשה כנפיים ועפה מהיער לחפש לעצמה מקום אחר.

דילגי דילגי דו! היא צווחה בשמחה ועפה תחילה לכיוון צפון, פנתה אחר כך לכיוון מערב ובסוף טסה ישר לדרום. היא דאתה בין זרמי אוויר קרים, פושרים וחמים, חלפה מעל הרים גבוהים, בינונים וגבעות ושחקה עם עננים אפורים, כחולים ולבנים. דילגי  דילגי דו! זה מה שצריך!

אחרי כמה שעות היא הרגישה קצת עייפה וגם צמאה וגם כמה רגשות נוספים, אבל במקרה ראתה אגם נחמד ושקוף שנח לו למטה בין עצים ירוקים והפנתה את המקור ישר אליו.

באגם שחה באותו זמן ברווז אחד.

הוא היה הברווז הדהוי ביותר בעולם. הוא היה כל כך דהוי שכל הנוצות שלו שכחו שפעם היו צהובות.

גם המחשבות שלו היו די דהויות, והוא חשב אותם נורא לאט. אם ברווז אחר שאל אותו "מה שלומך?"  למשל, הוא לא ממש ידע מה לומר, אפילו לא גע. הוא היה זקוק להרבה זמן חשיבה כדי להבין איך הוא באמת מרגיש ואז להגיד משהו כמו: גע, גע. להגיד בוקר טוב זה היה עניין של שעתיים לפחות, כי הוא נזקק להמון זמן להחליט אם הבוקר הזה הוא באמת טוב.

זו היתה הסיבה שהוא היה הברווז הבודד ביותר באגם, כי לברווזים האחרים לא הייתה סבלנות לחכות שהמחשבות שלו יהפכו לגע.

בדיוק ברגע שהברווז ניסה להחליט אם נעים לו או עצוב לו שאף אחד כבר לא מדבר אתו וכך הוא לא צריך לחשוב יותר מדי, נשמעה "דילגי דילגי דו!" אחת ארוכה ומטילדה נחתה ליד הברווז במכה אחת כשהיא משפריצה מים על כל הסביבה ומבהילה דגיגים. ראשה הצבעוני צלל לתוך מי האגם והזדקף לסירוגין ואחרי ששתתה המון מים היא ראתה את הברווז וכשהמים עדיין נשפכים לה מהמקור היא כבר התחילה לדבר ואמרה: דילגי דילגי דו!,  איזה כיף לשתות כשחם! וכמה יפה פה! ואיזה כיף לדאות לצפון, אבל יותר כיף למערב והכי כיף לדרום ואתה יודע שבשמים ברחתי מנץ, טסתי מהר יותר מעורב וקיבלתי מכתב מיונה? ואני כל כך שמחה כי נורא מרגש לחפש מקומות חדשים אבל אני מתגעגעת לענף הישן שלי אבל חייבים לעשות משהו חדש כשיודעים שצריך לעשות משהו חדש וחבל שלא תמיד יודעים איך ומתי וכיצד ונורא יפה פה נכון? מה יש לאכול?"

מטילדה המשיכה לדבר ולדבר כי היו לה המון חוויות חדשות לספר עליהן. וכך עברו כמה שעות והשמש החלה כבר לשקוע והברווז הקשיב והקשיב במשך כל השעות שמטילדה דברה וזו הייתה השיחה הארוכה ביותר שהוא ניהל מעולם, והיה לו נורא מעניין להקשיב לכל הדברים החדשים והצבעוניים האלה וגם היה לו מאוד נעים, כי הוא לא היה צריך להגיד אפילו גע, וגם לא לחשוב על גע וגם לא לשאול על גע. והוא שם לב שכשמטילדה מדברת היא מניעה את כנפיה ואז נוצרים בכל פעם צבעים חדשים שהוא טרם ראה כמותם. וזה היה מאוד יפה. והוא הבין פתאום שאם מישהו ישאל אותו עכשיו מה שלומו הוא ללא ספק יענה - "טוב!" והוא גם הרגיש קצת... קצת פחות דהוי, וחייך.

מטילדה ספרה וסיפרה וגם היא שמה לב שזו השיחה הארוכה ביותר שהיא ניהלה מעולם, כי אף אחד לא הקשיב לה כך קודם, בריכוז, בעניין ובחיוך. והיא גם שמה לב שלברווז הדהוי יש חיוך מאוד יפה.

וכשהשמש כמעט שקעה מעבר לצמרות העצים, מטילדה הפסיקה לדבר לרגע כי פתאום נגמר לה כל מה שהיה דחוף לה לומר והיא גם הייתה צריכה לנשום. הברווז לפתע הרגיש שבעצם יש לו משהו חשוב מאוד לומר, שברור לו שהוא רוצה להגיד משהו ושזה הרגע הנכון לעשות את זה. אז הוא פתח את המקור ואמר: מטילדה, אני... אני אוהב אותך.  את רוצה להתחתן איתי?

מטילדה היתה כל כך מופתעת עד כי לרגע אחד לא היה לה מה לומר. אבל אחרי שהרגע הזה חלף היא צווחה "דילגי דילגי דו! כן!!!!" ואז החלה לתאר לפרטי פרטים את כל מה שהיא מרגישה לגבי השאלה ובכלל והסבירה איזה ענף הוא הטוב ביותר למגורים ולמה כדאי סנאי בתור שכן ועוד ועוד וזה נמשך כל הלילה וגם עד הבוקר למחרת. והברווז הדהוי הקשיב לה והקשיב, בחיוך.

והם עדיין באגם, מטילדה מדברת והברווז הדהוי מקשיב לה בחיוך. 

הצבעים של מטילדה © כל הזכויות שמורות לענבר גור אריה ואריאל רובינסקי