"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים;
היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות;
היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות;
היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים;
היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש;
הכול היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי."

במילים אלה נפתח ספרו של צ'רלס דיקנס, בין שתי ערים.                                         

ספרו של דיקנס מספר על תקופת המהפכה הצרפתית, תקופה אלימה של כאוס, ובלבול אך גם תקופה של תובנות חברתיות חשובות שאת תוצאותיהן אנו חיים עד היום.

תקופת הקורונה שעברה עלינו ועדיין מטלטלת את עולמינו מפגישה אותנו גם היא עם סתירות רבות. מצד אחד התנפצה אשליית הכוח של המין האנושי לשלוט בכדור הארץ ללא הפרעה וללא גבולות. וירוס אחד קטן הצליח היכן שאלפי מדענים וחוקרים נכשלו וזה לרסן את המרוץ האנושי ולו רק לחודשיים.
אך מצד שני לא התגבשה עדיין הבנה אנושית איך כן נכון לנוע קדימה. אין ספור פתרונות מוצעים בכל יום, פתרונות רפואיים, תפעוליים, כלכליים, התנהגותיים ועוד. המדע , הדת, תאוריות הקונספירציה, כולם מנסים לתת פתרונות מיידים לשינוי עמוק זה.

ואולי הדבר הנכון הוא להמשיך להקשיב למה שקורה, להודות שאין לנו מושג איך נכון להמשיך הלאה, לתת לתחושה של הבלבול בין העולם ישן והעולם חדש להתקיים בלי לרוץ קדימה עם פתרונות בזק. להתבונן ברצון לחזור לשגרה וגם להתבונן בפחד ובדאגה שחווינו ועדיין קשה להם להשתחרר.

הזמן שאנו חווים עכשיו הוא זמן של קיצוניות  הבאה לביטוי בכל כך הרבה תחומים:. במזג האוויר, בפוליטיקה, בקיטוב החברתי, בקיטוב הכלכלי, וירוס הקורונה הוא רק אחד הביטויים לקיצוניות הזו, אולי הביטוי העוצמתי ביותר עד כה, אך לחלוטין לא היחיד.
בתוך הזמן הקיצוני הזה הדבר החשוב ביותר הוא למצוא אמצע, לא לתת לאנרגיה הזו להשתלט, למצוא את עין הסערה, את המקום המהווה שקט עבורנו ומאפשר להתבונן מסביב ממקום בטוח ומוגן אך גם לומד ומתפתח.

האנרגיה הקיצונית הזו הנוכחת עכשיו בעולם אינה חדשה. שוב ושוב במהלך ההיסטוריה האנושית היו זמנים קיצוניים של מלחמות מול זמנים של שקט, גם כדור הארץ ידע תקופות של הקצנה, עידן של קרח מול עידן של התחממות, תזוזות של יבשות, התפרצויות הרי געש ועוד, כלומר בלא מודע הקולקטיבי של האנושות קיים הזיכרון של הסערות הקודמות, קיים הידע של הסכנות והמתנות שזמן קיצוני מביא אתו.

המשימה שלנו היום היא להתחבר אל הידע הזה, להיזכר איך אפשר לגדול ולהתפתח  בתוך הזמן הזה וכמובן איך אפשר להישמר להרגיש בטוחים שהכול מסביב נע במהירות ובעוצמה.
חשוב מאוד  לשים לב, אילו מתנות הזמן הזה מביא אתו?, אילו כוחות הפנימיים באים לידי ביטוי דווקא עכשיו?, איך מתבטאת האהבה שיש בתוכנו בזמנים כאלה? איזו נתינה בוקעת מתכונו בזמן הזה? ולאיזו שמירה מיוחדת אנחנו זקוקים עכשיו כדי להישאר בריאים ובטוחים?

כל אלה מאפשרים לזמנים הקיצוניים להיות עוד חוליה חשובה בהתפתחות ובמקום בלבול ואבדן דרך  זמנים אלה יכולים להיות מקור של חוכמה,לימוד וחמלה.