תבקשי סליחה! זה לא יפה איך שהתנהגת!

משפט שכל אמא שומעת את עצמה אומרת.

כל אחד זוכר את התהום הנפערת לפניו כאשר צריך להתנצל. רובנו חשים אותה גם היום.

למה כל כך קשה לבקש סליחה?


 

 

לבקש סליחה באמת, לא כמו אז שהיינו ילדים והיינו ממלמלים משהו לא ברור על מנת להסתלק כמה שיותר מהר.

בעיני, הקושי הגדול לבקש סליחה נובע מכך שעל מנת להתנצל באמת, עלינו להודות בקול רם כי קיים בנו צד שלילי, פוגעני, אפל. הצד שיונג כינה אותו - הצל.

לאה גולדברג תיארה זאת יפה:

"באמת, זה איום: הם אינם מבינים -
זה הילד הרע שניכנס לי בפנים,

תמיד הוא ניכנס בי בלי כל אזהרה,
הילד הרע!"

אכן, ברוב המקרים אנו לא מתכוונים להזיק, פשוט יוצא לנו לפגוע בלי כוונה.

הקושי הוא לא להסתפק בלקחת אחריות על התוצאה, על הפגיעה המקרית ולהתנצל עליה, אלא לקחת אחריות גם על הכוונה הנסתרת שאנו לא תמיד מודעים אליה, לקחת אחריות על אותו ילד מזיק ולקבל אותו כחלק מאיתנו. לקבל את העובדה שקיים בנו חלק פנימי שמסוגל לפגוע.

"אני לא אשם זה הוא התחיל" – אנו אומרים תמיד. אומרים וצודקים, הרי  זה עניין של הישרדות - זה אני או הוא, ולא משנה מי "ההוא" המדובר, שיכול להיות בן הזוג, השכן, הנהג שחתך אותנו בכביש, סתם מישהו השונה מאיתנו או העם השוכן מעבר לגבול.

כמה קשה לראות את עצמנו כיצורים המסוגלים לפגוע. לפגוע בעצמנו, לפגוע בזולת, לפגוע בקרובים אלינו ולפגוע בכלל.

זו משימה לא פשוטה בכלל, אולם ההכרה שאנו יכולים לפגוע, ופעמים רבות אף פוגעים, היא אולי הדרך היחידה להתמודד עם הצדדים ההרסניים שלנו.

למשל - ללמוד מרגשי האשם שלנו. רגשות אשמה שמתעוררים בנו לאחר שאבדנו שליטה וצעקנו על הילדים, יכולים לעזור לנו ללמוד לזהות את הרגע של אובדן השליטה, להבין מה בדיוק מופעל בתוכנו באותו רגע שגורם לנו להגיב דרך הצל. וכך, בפעם הבאה שאנו מזהים את ההתפרצות המתקרבת, נוכל למתן אותה ואולי אף לשנות אותה, כך שתהיה פוגענית פחות ויעילה יותר.

כל שנה חוזרות על עצמן ה"סליחות" הידועות לקראת יום הכיפורים. אפילו שיום הכיפורים החילוני הפך מזמן להזדמנות לעשות סיבוב באופניים באמצע הכביש, עדיין יש בו את ההוד של השקט המוחלט שבו אנו מבקשים סליחה.

אולם חשוב להבין כי יום הכיפורים נועד לא רק כדי להתנצל בפני מי שפגענו בו, אלא כדי להזכיר לנו שיש בנו צד פוגע, צד אפל שצריך לקחת עליו אחריות.

הכפרה הנדרשת מאיתנו לא תאיר את החשכה שבנו, אך תשמש תזכורת כי  עלינו לקחת עליה אחריות וזו עבודה יומיומית. גם כאשר אנחנו נכשלים במשימה זו, כפי שקורה לא מעט, עלינו לחזור ולדבוק בה.

יום הכיפורים אומנם קורה רק פעם בשנה, אולם עלינו להבין כי הכפרה היא יומיומית והעבודה שיש לנו בתחום הזה לא נגמרת אף פעם.