היום הראשון של האביב
היום האביב מגיע אלינו באופן רשמי, למרות שאנו חשים בו כבר חודש.
היום הוא יום השוויון – היום והלילה שווים באורכם.
אך מהו שוויון?
שוויון הוא שאיפה להרמוניה , לאיזון, לסדר, לצדק. אנו רוצים שוויון, חברתי, תעסוקתי, מגדרי, אנושי, אך למרות הרצון כל כך קשה להשיג שוויון. אפילו בטבע ישנם רק שני ימים בשנה (21.3 ו 21.9 ) שבהם יש שוויון בין היום ללילה.
היום הוא יום השוויון – היום והלילה שווים באורכם.
אך מהו שוויון?
שוויון הוא שאיפה להרמוניה , לאיזון, לסדר, לצדק. אנו רוצים שוויון, חברתי, תעסוקתי, מגדרי, אנושי, אך למרות הרצון כל כך קשה להשיג שוויון. אפילו בטבע ישנם רק שני ימים בשנה (21.3 ו 21.9 ) שבהם יש שוויון בין היום ללילה.
פרויקט "תמונות מרפאות" יצא לדרך וכולם מוזמנים להשתתף
הפרויקט יצא לגיוס המונים ב-1 בדצמבר באמצעות אתר הדסטארט וכבר הצליח לגייס מעל 50% (!!) מהסכום הנדרש לצורך הוצאתו לאור וההפצתו.
עכשיו זה הזמן להיכנס לעמוד הפרויקט, לבחור את התשורה המתאימה לך ולהצטרף לתומכים בפרויקט.
ניתן לרכוש תשורות מגוונות, כגון הזמנה מראש של: עותק של הספר, ספר +מפגש קריאה, ספר + מדיטציה, ספר + הרצאה בביתכם ועוד.
אני ממתינה לך בעמוד הפרויקט, צריך רק ללחוץ כאן ונכנסים!
תודה רבה! ונתראה בקיץ במסיבת ההשקה של הספר!
מסר השבוע מקלפי הטארוט - קלף 2 גביעים
היום ה 21.9 זהו היום בו אנו חווים את יום השוויון, היום בו שעות האור והחושך שוות וזהו גם היום הראשון של הסתיו.
כאשר אני חושבת על שוויון אני חושבת על מאבק צודק, על מרד מתמשך או על חקיקה חדשנית. אך יום השוויון בין האור לחושך לא מושג בדרכים אלה, השוויון בטבע אולי מתרחש רק בשני ימים בשנה אך בהם הוא מגיע בהרמוניה, ברכות וכמעט בלי שנשים לב.
מסר השבוע מקלפי הטארוט – אס המטבעות
ה 1 בספטמבר בפתח ואתו אנחנו נפתחים מחדש לאנרגיה של העשייה.
אחרי חודש של מנוחה, חופשות משפחתיות, אולימפיאדה, מזגנים וים הגיע הזמן לצאת לדרך. וכאשר אנו רוצים לצאת לדרך בצורה הטובה ביותר, אנו קוראים לקלף אס המטבעות שיכוון אותנו.
ברובד הארצי – הקלף מדבר על התחלה חדשה ונפלאה, התחלה של עשייה כלכלית, התחלה של מימוש רעיון. חשק וצורך לצאת לעבודה. מבחינה בריאותית הקלף מדבר על אנרגיות פיסיות, הגוף מלא בריאות וויטאליות.
היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים - זמן הקורונה סיכום ביניים
"היה זה הטוב בזמנים, היה זה הרע בזמנים;
היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות;
היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות;
היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים;
היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש;
הכול היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי."
במילים אלה נפתח ספרו של צ'רלס דיקנס, בין שתי ערים.
ספרו של דיקנס מספר על תקופת המהפכה הצרפתית, תקופה אלימה של כאוס, ובלבול אך גם תקופה של תובנות חברתיות חשובות שאת תוצאותיהן אנו חיים עד היום.
תקופת הקורונה שעברה עלינו ועדיין מטלטלת את עולמינו מפגישה אותנו גם היא עם סתירות רבות. מצד אחד התנפצה אשליית הכוח של המין האנושי לשלוט בכדור הארץ ללא הפרעה וללא גבולות. וירוס אחד קטן הצליח היכן שאלפי מדענים וחוקרים נכשלו וזה לרסן את המרוץ האנושי ולו רק לחודשיים.
אך מצד שני לא התגבשה עדיין הבנה אנושית איך כן נכון לנוע קדימה. אין ספור פתרונות מוצעים בכל יום, פתרונות רפואיים, תפעוליים, כלכליים, התנהגותיים ועוד. המדע , הדת, תאוריות הקונספירציה, כולם מנסים לתת פתרונות מיידים לשינוי עמוק זה.
ואולי הדבר הנכון הוא להמשיך להקשיב למה שקורה, להודות שאין לנו מושג איך נכון להמשיך הלאה, לתת לתחושה של הבלבול בין העולם ישן והעולם חדש להתקיים בלי לרוץ קדימה עם פתרונות בזק. להתבונן ברצון לחזור לשגרה וגם להתבונן בפחד ובדאגה שחווינו ועדיין קשה להם להשתחרר.
קרא עוד...היה זה עידן החוכמה, היה זה עידן הטיפשות;
היה זה תור האמונה, היה זה תור הספקנות;
היו אלה ימים של אור, היו אלה ימים אפלים;
היה זה אביב התקווה, היה זה חורפו של ייאוש;
הכול היה אפשרי, דבר לא היה אפשרי."
במילים אלה נפתח ספרו של צ'רלס דיקנס, בין שתי ערים.
ספרו של דיקנס מספר על תקופת המהפכה הצרפתית, תקופה אלימה של כאוס, ובלבול אך גם תקופה של תובנות חברתיות חשובות שאת תוצאותיהן אנו חיים עד היום.
תקופת הקורונה שעברה עלינו ועדיין מטלטלת את עולמינו מפגישה אותנו גם היא עם סתירות רבות. מצד אחד התנפצה אשליית הכוח של המין האנושי לשלוט בכדור הארץ ללא הפרעה וללא גבולות. וירוס אחד קטן הצליח היכן שאלפי מדענים וחוקרים נכשלו וזה לרסן את המרוץ האנושי ולו רק לחודשיים.
אך מצד שני לא התגבשה עדיין הבנה אנושית איך כן נכון לנוע קדימה. אין ספור פתרונות מוצעים בכל יום, פתרונות רפואיים, תפעוליים, כלכליים, התנהגותיים ועוד. המדע , הדת, תאוריות הקונספירציה, כולם מנסים לתת פתרונות מיידים לשינוי עמוק זה.
ואולי הדבר הנכון הוא להמשיך להקשיב למה שקורה, להודות שאין לנו מושג איך נכון להמשיך הלאה, לתת לתחושה של הבלבול בין העולם ישן והעולם חדש להתקיים בלי לרוץ קדימה עם פתרונות בזק. להתבונן ברצון לחזור לשגרה וגם להתבונן בפחד ובדאגה שחווינו ועדיין קשה להם להשתחרר.