כמה חזקה קריאתו של האדם לחופש.

כמה שירים נכתבו על הצורך שלנו בחופש וכמה ספרים נכתבו על המאבק להשגת חופש זה.

גם חודש אפריל שאנו חווים כעת מלא בהצהרות חרות וחופש.

החל מפסח בו יצאנו מעבדות לחרות – לחופש.
דרך יום השואה המציין את  המאבק על החופש להיות יהודי ואת אלה שסירבו לתת ליהודים את החופש הזה,
ועד יום העצמאות שלנו המאפשר לנו " להיות עם חופשי בארצנו".


העיט – לנסוק אל דרך חדשה

 
הבוקר, בעודי יושבת חסרת אונים ותוהה איך לעזאזל אני מתחילה את השבוע הקרוב
ולמה לקחתי על עצמי משא כל כך כבד – הבחנתי בעיט גדול שדאה מעל השדות שמול פינת האוכל.
תוך כדי שאני מתפעלת מיופיו ומהדרת המלכות של תעופתו, נזכרתי מה אומר העיט ברפואה האינדיאנית.
העיט מדבר על המבחנים שאנו עוברים בדרך אל ההארה.

שפעת? אני?, כמה מעליב, חשבתי בדקה הראשונה שמדדתי חום וגיליתי לתדהמתי את המספר 38.5 .איך זה יכול להיות?
אני הרי עושה את כל מה שצריך: ניזונה מג'ינג'ר, לימון ותה סיני,  מדיטציות, הגנות אנרגטיות, 2 זוגות גרביים.
ואז הבנתי, תוך כדי התכרבלות בשמיכת הפוך עם הבעת מסכנות אינסופית - אני חייבת לישון!  
חייבת לוותר על הצורך בשליטה, על הריצה האינסופית, לשחרר ולהתכנס בתוך עצמי.

רוחניות, היעד הנשגב והמבוקש של כל כך הרבה אנשים מאז ומעולם. משחר קיומו האדם מחפש את הנשגב, מחפש להתעלות לרמה גבוהה יותר של קיום, מחפש לתת הסבר לקיומו של העולם ולקיומו שלו עצמו. ואכן בכל שנות קיומו היגיע האדם להסברים מופלאים אשר למרות השוני הגדול בצורות ובדרכים הגיעו כולם לאותה הארה על הטוב והרע שבתוך כל אחד מאיתנו, ועל המאבק העיקש הפנימי שלנו לדבוק בטוב ולהגדילו.